און דה רוקס /  ניר קיפניס


קוראים לה פ' ויש לה שיער שחור וחלק, עור בגוון חום עמוק, פנים יפות עם אף סולד מעט, סטייל אינגריד ברגמן, חזה בינוני בגודלו אבל מושלם בצורתו וגוף ארוך ומוצק, שמעיד שבעלתו מכלה לפחות כמה שעות שבועיות במכון הכושר, אבל את כל זה הייתי יכול לספר עליה גם אילו לא הייתי מחליף איתה מילה, אחרי שלטשתי בה עיניים במשך שעתיים לפחות. זו הייתה יכולה להיות בקלות אחת מאותן סיטואציות של בר בהן אתה רואה מישהי שמצליחה לרגש אותך במבט, אבל הביישנות או הפחד מסירוב, משאיר אותך נטוע במקום, או מוליך אותך הביתה, שונא את עצמך על ההססנות ומרגש אותך במחשבות על "מה היה קורה אילו?" שאחרי שהן חולפות רק מעמיקות את התסכול.
היא שתתה וויסקי נקי עם קרח ובערך בדרינק השלישי שלה עשיתי משהו כל כך לא אופייני לי, עד שאפילו היום אני נבוך רק מלהיזכר בו. פ' חייכה, הציגה את עצמה ואחרי מעט סמול-טוק קבענו להיפגש למחרת על הסלעים שבחוף.
משבע בבוקר חיכיתי לה וכשהיא הופיעה באחת-עשרה, כבר הייתי כל-כך נרגש שהרגשתי איך האנגלית שלי מבצעת רגרסיה לימי התיכון. לשמחתי היא לקחה את ההובלה: מתברר שהיא מנהלת המכירות של דיאג'ו (תאגיד האלכוהול הגדול בעולם) ביוון ושהראש שלה מלא בוויסקי: מעין שילוב של חוטינר מדיאג'ו, אביצור מהכרם וטופז מהסקוטית, רק באריזה- ואני מקווה שאני לא מעליב כאן אף אחד- שאתה מת לקחת הביתה. דיברנו על וויסקי בערך שלושה בקבוקי אוזו ואז עלינו על הטוסטוסים ונסענו לדירה שלי, שמהמרפסת הענקית שלה אפשר היה לראות בצד אחד את השקיעה ובצד השני, כמו שהתפללתי שעוד אזכה להראות לה, את הזריחה.
"אתה מזיין כמו אחד ששותה וויסקי מאיילה" היא אמרה, צוחקת, אחרי הפעם הראשונה "זה מצויין, אבל אני עוד אראה לך שדווקא העדינות של הספייסייד מענגת יותר".
כמה פעמים יצא לכם לשמוע משפט כזה דקה אחרי הסקס הכי טוב שהיה לכם בחיים?
בזכות פ' הכרתי את ההייג, וויסקי פשוט מהקטגוריה של הבלנטיינ'ס, ג'וני-רד, כאלו. אם תרצו, האח הצעיר והמעצבן של הדימפל, שגם הוא מעולם לא היה כוס הוויסקי שלי, אבל באותו שבוע שבילינו בין ים, בר, המרפסת שלי וחדר השינה שניצב בירכתיה, שתינו הייג, שהיה המשקה הקבוע של פ', כאילו אין מחר.
ובאמת לא היה: אחרי שבוע פ' הודיעה שהחופש שלה תם - שהיא מוכרחה לחזור לעבודה ומקווה לשוב אלי בקרוב. ואחרי עוד שבועיים, כשחזרה ממסע-עסקים כלשהו קיבלתי ממנה אי-מייל בן שורה אחת: "מצטערת, זה מסובך לי מדי, מבטיחה שהרגעים שלנו יישארו לנצח בלבי".
היא צדקה כמובן. זה היה מסובך מדי עבור שנינו. גם אני ידעתי את זה ובכל זאת לא יכולתי להפסיק ולהצטער.
באותו הערב שתיתי הייג, לבד, בפעם האחרונה: מחסל בקבוק שלם מהוויסקי שיש כמובן טובים ממנו, אלא שעבורי, לעולם לא יהיה וויסקי טוב כמוהו.