מיסטר יוניברס /  יפית עזריה


עוד לפני שנתחיל במסע הטעימות, אני אהיה כנה איתכם. זה מעמד מחייב. לבחור מה הוויסקי שלך, ולהעביר את זה הלאה. זה לא משהו שאפשר להקל בו ראש.
זה לא פיצוח האטום (שאף אחד לא באמת מצפה ממך לזה) וזה לא פתרון הסכסוך הערבי-ישראלי (שאף אחד לא באמת חושב שקיים), זה לא משהו שטותי שכזה.
זה לבחור מה הוויסקי שלך. ולהעביר את זה הלאה.
אז למען האמת, המשחק שלי קצת מכור, כי ליבי שייך לוויסקי הראשון שהיה לי טעים. זה בדיוק כמו שהאוכל של אימא שלכם יותר טעים מהפילה של ניר צוק, ופסק זמן לוקח כל גודייבה בלונג ראן. הטעם הראשון שהתאהבנו בו. אז ברור שמאז היו וויסקים מעולים בדרך, אבל יש רק אחד, פשוט ובנאלי ככל שיהיה, שליבי שייך לו.

עם זאת, לצורך ההכרעה המחייבת, לא וויתרתי, וערכתי ערב טעימות פרטי. הזמנתי אליו את הגלנליווט 12, הגלנליווט 18, גלנפידיך 30, שזה היה מאורע מעולה לפתוח אותו, וארדבג 77, כי הפעם האחרונה ששתיתי אותו הייתה מזמן מידי, ולא זכרתי למה. אחרי שכולם ניצבו יפה על השולחן, התחיל רשמית טקס מיסטר יוניברס הפרטי שלי. אח, החיים שלי דומדמניות אדומות.

ארדבג 77
הארדבג נפל כבר באף הראשון. ריח חזק מידי, לטעמי, של יוד ופלסתר. הטעם המשיך את מגמת הריח, וכל הים הזה הזכיר לי למה עברו שנים עד ששכחתי. אז סליחה ג'ים וסליחה מייקל, תהרגו אותי, לא טעים לי.. (להגנתי יטען שבערך 1000$ מפרידים בין הגרסה שלכם לשלי) אחרי הכל, אילה הוא אחד הפחות חביבים עליי. אבל אולי זו רק אני, בתכל'ס אף פעם לא ממש אהבתי בתי חולים. שמתי את הכוס רחוק, שלא תבוא לי בריזה, ומזגתי לי מהגלנפידיך 30.

גלנפידיך 30
גלנפידיך, המזקקה שהוקמה ב-1886 על ידי וויליאם גראנט, היא שהנהיגה את מהפכת המאלטים, כשב-1963 הייתה המזקקה הסקוטית הראשונה שייצאה וויסקי מאלט מחוץ לסקוטלנד, כ-100 שנים אחרי שגעון הבלנדדים.
לגבי הוויסקי עצמו - שוב תודה לאלוהי הוויסקי. צבע ענברי מזמין, האף הראשון היה לי ספיריטי מהמצופה בשנייה הראשונה, אבל אחרי שהוא נפתח טיפה הגיעה הפירותיות. אהבתי את המתיקות שבו, ואם יורשה לי להיות פיוטית לחצי שנייה, אז גם את הנינוחות שבו. אחרי הוספה של מעט מים הטעמים שלו נפתחים ומתעדנים עוד יותר, במיוחד העץ.

גלנליווט 18
אחרי הגלנפידיך מזגתי לי קצת מהגלנליווט 18. אולי זו הייתה בחירה לא נבונה של סדר שתייה, כי ממתינה איזו אכזבה במעבר. את הגלנליווט 18 אני אוהבת, כשלעצמו, אבל ללא ספק, בשבילי, הוא נופל מהגלנפידיך, ואני אקדים את המאוחר ואומר שגם מאחיו הקטן, הגלנליווט 12. הוא מתקתק, מורכב, ופירותי כיאה לספייסייד. אם הוא עומד כשלעצמו, אשתה אותו בכיף, וגם אבחר בו על פני הרבה אחרים, אבל אם הברירה היא בינו לבין ה-12, אבחר ב-12, שמציע לדעתי משהו יותר מאוזן ושלם.
אחרי כל זאת, מזגתי את הכוס המיוחלת, הגלנליווט 12. ללא ספק, הייתה כאן כרוניקה של תוצאה ידועה מראש.

גלנליווט 12
הגלנליווט הוא פורץ דרך מהרבה בחינות. המזקקה נוסדה ב-1824 והייתה המזקקה הראשונה בסקוטלנד שהיה לה רישיון (בזמנים של ייצור כאוטי מבחינה חוקית). המזקקה קיבלה את שמה ממקום משכנה, עמק הליווט, בספייסייד. מכיוון שכך, מזקקות נוספות שהיו באיזור השתמשו בשם, שכבר עשה לו כנפיים, כדי לרכוב על גלי ההצלחה, מה שכמובן פגע במכירות של גלנליווט. לאחר מאבקים בערכאות, ב-1884 הגלנליווט סוף סוף קיבלו את הבעלות על השם "הגלנליווט", ועד היום הם היחידים שיכולים להשתמש בשם המקום ללא כל תוספת.
ב-77' נרכשה המזקקה ע"י סיגראם, ששיווקה אותם בטירוף בארה"ב, והפכה את הוויסקי למאלט הסקוטי הנמכר ביותר בארה"ב.
הגלנליווט 12 הוא ספייסייד מובהק, הוא מתקתק, פירותי, רך, מאוזן, אני יכולה להמשיך עד מחר, סביר להניח שזה יגמר בזה שלי, לפחות, הוא רוקד ואלס בפה.

טעימה עיוורת
אחרי שהגלנליווט סיים את הוואלס שלו, פניתי לטעימה עיוורת, כדי להשתדל להיות נטולת פניות. גם בטעימה העיוורת הגלנליווט 12 לקח (למרות שזה לא היה כל כך עיוור, כי ב-4 וויסקים החיך לא ממש מתבלבל, ובכל זאת), אבל ברגעים מסויימים היה קרב צמוד בין הגלנליווט 12 לגלנפידיך.

הרהורים וחרטה של הרגע האחרון
ברגע זה חשבתי לעצמי שחבל שאין לי רויאל לוכנאגר, כי הוא ללא ספק אחד מהוויסקים האהובים עליי (מייקל ג'קסון לראשונה חשב כמוני, פינק אותו ב-8 וכתב עליו שהוא וויסקי מורכב ועגול, בעל מתיקות מאלטית), וגלנדרונאך 13 (Glendronach), שיצא לי לשתות אותו פעם אחת בלבד, וזכור לי לטובה.

הכרעה
אז אחרי הערב הקשה, מלא התהיות והקונפליקטים שעבר עליי, הגלנליווט 12 הוכתר שוב למיסטר יוניברס שלי, בגלל הקלילות, הרכות, הפירותיות והוואלס.

ובעיקר בגלל שאהבה ראשונה לא שוכחים.